ואז, אנחנו נכנסות לקיבוץ עם הרכב. מי שלקחה אותי אומרת לי: "עצרי רגע את הדיבור, תעשי שתהיה לנו חניה ואז תמשיכי ". עצרתי לשניה ואז המשכתי. מגיעות, איפה שהיא חונה תמיד אין חניה, אני מכוונת אותה, שם, אני מסבירה לה, אני תמיד חונה. רואות חניה אחת פנויה בדיוק איפה שאני בדרך כלל. לפחות זה אחרי כל הפקק הזה ואיך אני אוהבת קסמים. גם להשוויץ בהם אני אוהבת.
אז מפגש נטוורקינג גדול, כמה קבוצות יחד ואורחים. נזכרת איך הייתי כל כך מוצפת באירועים כאלה, ואיך הפעם, יחסית ממש בסדר. מצליחה לנשום בתוך המפגש לפרקים. גם מצליחה לזכור לתפוס את כל מי שאני רוצה ולסדר איתם את מה שאני רוצה: אצל האחת אני מודיעה שתרשום אותי לסדנה, מהשני אני לוקחת שמפו טבעי הביתה ולמספרה, לשלישי ולרביעית אני מזכירה את השיחה שלנו מלפני שנה ובודקת אם מה שדיברנו עליו אז עדיין מתאים להם, אם לא הצלחנו אז לקדם את זה אולי עכשיו נצליח. בין לבין, מתעניינת גם באנשים חדשים שלא פגשתי לפני כן ואולי אפגוש.
בבית, אני מוצאת את האינסטלטור בחצר עובד במרץ כמו שהבטיח לי. תוך כדי שאני כותבת כאן אני קולטת שיש דברים שאם אני רוצה לספר אותם או להשוויץ בהם ישר עולה לי חשש ישן מעין הרע. אני אוהבת איך שאנשי מקצוע מתנהלים מולי בדרך כלל. אני מעריכה את העבודה שלהם מאד.
בתוך כל זה הייתה לי ילדה במיטה. קצת חולה, לא הרבה. ישנה וקוראת ספרים במיטה כל הבוקר. נעשה ברור שהיא לא תנגן בקונצרט שלה הערב ושבכוח לא צריך. אז היא נזכרה לקום ושהיא רעבה ושהיא נשארת בבית . כל זה כשהיא אמורה לפי התכניות שלי להיות בבי"ס וללכת לאבא ושאגיע לקונצרט. כמה טוב שהחיים מתכננים לנו תכנונים אחרים.
אז הכנתי את הקליניקה וטיפלתי. עמוק עמוק. יותר ויותר אני נכנסת שם למימדים שמחוץ לזמן ולמרחב, זה בזמן שהמטופלת ישנה שנת יופי עמוקה וטובה. משהו אחר קורה לי בתהליך הזה שבו אני בעיקר מאפשרת לאנשים אחרים, יוצרת עבורם מרחב לדברים חדשים להופיע. התהליך הזה כל כך קסום בעיני, ההתמסרות הזו.
כבר אמרתי שאני אוהבת לטפל?
בין לבין, מקבלת כל היום מסרים של תמיכה. אחד מאהובתי, ככה בקטנה בווטסאפ אבל ברגע הכי חשוב. בערב בשיחה עם אחותי, אוזן קשבת לכל מה שמטריד אותי ותחושה שאני נתמכת ומגובה והכל יהיה טוב ובסדר.
שיחה עם חבר טוב להזכיר לי שחוץ מפרוייקטים הוריים ומשפחתיים יש לי פה ושם גם סימני חיים ככה בפני עצמי, אפילו הצלחנו לקבוע פגישה.
לפני כל זה, הקפצתי ילדה לאבא. כן, יש לי רכב זמני, כי היקום מגבה אותי כל הזמן ואני אוהבת את זה.
;){kind=link}